עוסק מורשה או חברה בע"מ


אם כן, מה עדיף? או שמא נכון יותר לשאול, מתי כדאי לבחור במה?

כמעט כל אדם המעוניין להקים עסק חדש מוצא את עצמו מתחבט בשאלה זו – חברה או עוסק מורשה? כדי לענות על שאלה זו יש להבין תחילה מהם ההבדלים בין השניים, מהם היתרונות ומהם החסרונות של כל אחד. לאחר שנכיר את אלו יהיה פשוט יותר לבחור את הדרך הנכונה עבורנו.

ברשימה זו אבקש להתמקד במקצת מן ההבדלים הקיימים.

בעיקרון, כל אדם יכול להירשם כעוסק מורשה וכן לייסד חברה בע"מ.

הליכי הקמה –

ההליך לרישום עוסק מורשה הנו פשוט וזול. כל שנדרש הוא לגשת למשרדי מס ערך מוסף עם אישור על קיומו של חשבון בנק, תעודת זהות, חוזה שכירות או חוזה רכישה של מקום בו העסק יפעל ולבקש להירשם כעוסק מורשה. כמובן שלאחר מכן יהיה צורך לגשת ולהירשם גם במשרדי המוסד לביטוח לאומי ובמס הכנסה.

מנגד, על מנת לייסד חברה בע"מ יש צורך בעריכת מסמכי ייסוד כדוגמת תקנון, בקשה לרישום חברה ובקשת דירקטורים ראשונה, יש צורך לשלם אגרה לרשם החברות ולהגיש את המסמכים לרשם החברות על מנת שיאשר את הקמת החברה, לרבות את שמה ומטרותיה.

עלויות תפעול –

עלויות התפעול השוטפות של עוסק מורשה מתרכזות בעיקר בניהול החשבונות השוטף של העסק אשר הנה הנהלת חשבונות חד צידית ולכן פשוטה וזולה יותר מזו הקיימת בחברה. לעיתים ההכנסות נמוכות מהרף הקובע (אשר נקבע לשנת 2012 בסך של 76,884 ש"ח) ומשכך יהיה ניתן לרשום את העסק כעוסק פטור (ולא מורשה), רישום אשר יקנה לבעל העסק פטור מתשלום מע"מ על הכנסותיו (ומקבלת המע"מ ששילם), מדיווחים שוטפים (חודשיים או דו חודשיים) לרשויות המס ולמעשה די לעסק הפטור בדיווח הכנסותיו בסוף השנה לרשויות מס ערך מוסף וכן בדיווח חשבונאי כנדרש לרשויות מס הכנסה (לשם השלמת התמונה אציין כי בענפי עיסוק מסוימים האפשרות לרשום עוסק פטור אינה אפשרית).

לעומת זאת, חברה נדרשת להנהלת חשבונות כפולה, דבר המייקר את ניהול החשבונות, וכן לתשלום אגרה שנתית לרשם החברות.

אחריות משפטית –

אחד היתרונות החשובים של ייסוד חברה בע"מ הוא אחריותם המוגבלת של בעלי מניותיה (המשמשים כבעלי החברה) לפעילות החברה. זהו יתרונה הבולט של החברה כאישיות משפטית נפרדת הנבדלת מחבריה. למעשה, אחריותו של בעל מניות בחברה מתמצת בחובתו לשלם את חוב מניותיו אשר טרם שולם. הטלת אחריות על בעלי המניות של החברה בע"מ יכולה להיעשות רק במקרים בהם ניתנו ערבויות אישיות על ידי בעלי המניות או במסגרת המקרים החריגים המצוינים בחוק, המאפשר הרמת מסך באופן בו יתאפשר לייחס חוב של החברה לבעלי מניותיה, בכפוף להכרעת בית המשפט המוסמך.

לעומת זאת, על עוסק מורשה חלה אחריות משפטית באופן ישיר. לפיכך, עוסק מורשה חשוף לחבות ישירה בגין כל פעילות המצויה בו.

שיקול זה הנו חשוב ביותר כאשר פעילות העסק כרוכה בחשיפה רבה לתביעות מצד ספקים, לקוחות, עובדים וצדדים שלישיים.

מיסוי –

המס החל על עוסק מורשה הנו בהתאם למדרגות המס החלות על יחיד כשבישראל המס הוא פרוגרסיבי, כלומר גדל עם עליית ההכנסה.

המס החל על חברה הנו מס המוטל על רווחיה בנפרד מהמס המוטל על רווחי בעלי מניותיה כך שעל הרווח של החברה מוטל מס אשר נקבע בשנת 2012 בשיעור של 25% (בשנת 2011 שיעור המס היה 24% אולם בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011 ומסקנות ועדת טרכטנברג, הוחלט להעלות את מס החברות) ועל יתרת הרווח הניתן כדיבידנד לבעל מניות מהותי בחברה, ככל שזה ניתן, מוטל מס בשיעור של 25%, כך שיחדיו המס המצרפי הנו 43.75%. יצוין כי יש לכך חריגים, כדוגמת חברה משפחתית אשר כל חבריה הנם בני משפחה אחת.

משכך ברור הוא כי החל מרווח מסוים יהיה עדיף לפעול במתכונת של חברה, שם המס בסופו של דבר יהיה נמוך יותר. דברים אלו יפים גם לעסקים המעדיפים לשמור את רווחי העסק בעסק עצמו, למשל לטובת הגדלת והרחבת פעילות העסק, שאז כמובן לא יוטל מס על יתרת הרווח, שלא חולק לבעלי המניות, לאחר מס החברות.

נצחיות העסק –

קיומה של החברה כגוף משפטי אינו תלוי בזהות חבריה. מאפיין זה מאפשר לחברה להמשיך ולהתקיים גם במקרה של עזיבת בעלי המניות המייסדים. עקרון חשוב זה הוא המאפשר לחברה לשמר את פעילותה העסקית, לרבות החוזים בהם היא קשורה, חובותיה וזכויותיה ונכסיה לרבות הקנין הרוחני שלה, הגם שזהות בעלי מניות משתנה.

לא כך הוא המצב בעוסק מורשה שם לפעילות העסקית יש בדרך כלל אופי אישי. העוסק המורשה עשוי להיות קשור באופן אישי עם צדדים אחרים ודבר זה עלול ליצור בעיה כאשר רוצים לבצע שינוי בבעלי העסק. כמו כן, העוסק המורשה הוא בעל החובות והזכויות בנוגע לפעילות העסק וספק אם יתאפשר לו תמיד להתנער מאחריותו זו.

סחירות העסק –

החברה הנה גוף ערטילאי המוחזק על ידי בעלי מניותיה בהתאם ליחס החזקותיהם במניות החברה. משכך, בעלי המניות יכולים באופן פשוט להעביר את בעלותם היחסית בחברה, כולה או חלקה, לגורם אחר אם באמצעות העברת מניות החברה או באמצעות הקצאת מניות החברה אשר תדלל את חלקם של בעלי המניות הקיימים בחברה. באמצעי זה נעשה שימוש גם לשם גיוס הון הדרוש לעיתים לשם פעילותה השוטפת של החברה או לשם פיתוחה. מאפיין זה של החברה המוחזקת באמצעות מניותיה מאפשר גמישות במציאת פתרונות ליחס בין בעלי המניות שאינו רק כמותי וזאת באמצעות יצירת סוגי מניות שונים המעניקות זכויות עדיפות או אחרות.

לעומת זאת, כאמור לעיל לעניין נצחיות העסק, עוסק מורשה משויך לאותה אישיות משפטית שהקימה אותו ולמעשה הם אותו אחד. מבחינה זו אין עוסק מורשה יכול להעביר את עסקו כעוסק מורשה אלא את החלקים המרכיבים אותו, כגון ציוד, מלאי עסקי, מוניטין וכו'.

תדמית –

ניסיון החיים מלמד כי לרוב לחברה יש תדמית רצינית ויוקרתית יותר ואילו לעוסק מורשה קיימת תדמית של עסק קטן.

לסיכום –

הבחירה בדרך בו נוסד עסק תלויה בפרמטרים שונים (אשר חלקם הוזכרו לעיל) התלויים, בין היתר, בצפי רווחיות העסק, אופי פעילות העסק ומטרתו, בעתיד הקרוב ובעתיד הרחוק, וכן באופי המייסדים עצמם. יהיו גם מקרים בהם יהיה נכון יותר להתחיל את העסק כעוסק (פטור או מורשה) ורק בשלב מאוחר יותר להפוך לחברה בע"מ.

בכל מקרה, מומלץ להתייעץ באנשי מקצוע מתאימים בטרם בוחרים בדרך ייסוד העסק על מנת שישקללו כהלכה את הפרמטרים הספציפיים של כל מקרה ומקרה.

*** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או מנהל האתר אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

#חברהאועוסקמורשה #חברה #עוסקמורשה #עוסקפטור #עוסקזעיר #גיאחדי #חדי #עורךדין #עורכידין #הקמתחברה #עלויותתפעול #אחריותמשפטית #מיסויחברה #מיסויעוסקמורשה

פרסומים נבחרים
הפרסומים האחרונים
ארכיון